מאז ימי קדם שימש העשן של הקטרת צמחי מרפא ושרפים מסוגים שונים לטיהור אנשים ומקומות, כמו גם כנתינת מנחות לאלים, לרוחות ולכוחות של העולמות הגבוהים.
העבודה עם רפואת העשן היא עבודה מיסטית שמגיעה ועובדת עם הממלכות הגבוהות. את השימוש בעשן מקודש ניתן לראות ברוב התרבויות הקדומות. בהמשך אסקור כמה מהן.
בשימוש בעשן הקדוש אנו בעצם רותמות את ארבעת האלמנטים של הטבע בעבודה המקודשת שלנו: יסוד האש עובד עם טרנספורמציה והתמרה. יסוד האדמה נותן מקור פורה לפעולה שאנו רוצות לבצע. יסוד המים עובד עם הרגש שנמצא בתוכנו ומביא ריפוי למים שבתוכנו בזרימה צלולה, והאוויר נושא את התפילות והברכות שלנו ומעלה אותם גבוה למימדים שמעבר, כאלה שאין ביכולתנו לראות.
העבודה עם העשן מחברת אותנו לעולם הרוחני ומשמשת לעיתים קרובות כצינור לתקשור ולחיבור עם עולם הרוחות, היא הנושאת באיכותה את היכולת לחדור את כל שכבות התודעה.
בתרבות הויקינגית והנורדית, אחד משימושי העשן היה שכשאדם נפטר, היו שמים את גופתו בסירה, מדליקים אותה באש ושולחים אותה לשוט בנהר כטקס פטירה קדוש. ע”פ האמונה המקומית העשן תומך בשחרור הנשמה וליוויה במסעה למעלה ובחזרה למקור.
בתרבות המצרית, היו נותנים את העשן כמנחה לאלים ולאלות. מבחינתם הקטורת מגלמת את האל אמון, המסמל את “העולמות הנסתרים”. בעיקר מאחר והעשן והאלוהים יכולים לחדור את המקדש בצורה בלתי נראית, ממש כמו העשן המתפזר. חוקרים ארכיאולוגים מצאו סמלים חקוקים באבן, דרכי הכנה של תערובות הקטרה מצריות אשר הכנתן דורשת מספר ימים ואפילו שבועות.
בתרבות הילידים של אמריקה, אחת הדרכים בהם משתמשים הילידים בעשן היא בצורת סמאדג’ (טיהור), אשר נעשה כדי לגרש מחלה ואנרגיה רעה, במטרה לעזור לאנשים המשתתפים בטקס מקודש להתקרקע ולמרכז את האנרגיה שלהם. באופן מסורתי זה היה כלי גדול כמו סיר או קערה, בהם היו מיני תערובת שהכילו בין היתר טבק, סוויטגראס, מרווה וארז. כלי הסמאדג’ מסתובב סביב האנשים בטקס כך שיוכלו כמו לרחוץ עצמם בעשן ולספוג את תכונות הריפוי, הטיהור והרוחניות שהביא באמצעות תערובות ההקטרה.
דרך נוספת לשימוש בעשן הקדוש היא עישון טבק מסורתי במקטרת הנקראת צ’נופה, באקט טקסי. בטקס, משתמשים בצ’נופה כשרוצים להתפלל, המקטרת עצמה מהווה חיבור בין הזכרי לנקבי שקיימים בכל אחד מאיתנו, וכשיש איזון בין החלקים, עשן הטבק העולה מהמקטרת, מעלה את התפילה אל הרוח הגדולה. צורת העישון היא כאקט טקסי ומקודש והוא אינו נלקח לריאות אלא נכנס לחלל הפה ויוצא החוצה.
באיים הקאריביים, עשן הסיגרים והטבק נשלח אל הגברים על ידי השאמאן כדי לטהר ולחזק אותם. על פי האמונה, כל עשן שנכנס לגוף ייספג וייקח איתו את כוחה של הרוח הנישאת בעשן.
בתרבות ההודית הקדומה הארי קרישנס מאמינים שגללים של פרה מהווים ישות מטהרת וקדושה, ולכן הם ישרפו אותם בתערובת יחד עם סוכר מעורבב עם כל אחד מהבאים; סנדלווד, קמפור, מושק, ארגור או לבונה. בימינו נוכל לראות כמעט בכל מקום בהודו, הודים שמתחילים את שגרת יומם בכל בוקר בטקס פוג’ה, טקס מנחה, בו הם מדליקים מקלות קטורת, מטהרים את המרחב הטקסי שלהם ומתפללים ובכך מעלים את התפילות שלהם מעלה עם העשן.
בתרבות האבורג’ינית, טקסי העישון המקודשים הם חלק גדול מהתרבות האוסטרלית, ויש לעשן מטרות רבות. השימוש הנפוץ ביותר בעשן הוא כטקס קבלת פנים בארועים ומציג סימן של כבוד לאנשים. סוג נוסף של טקסי עישון נערכו באופן מסורתי לאחר טקסי לידה או טקסי חניכה שכללו בין היתר טקסי ברית מילה .
בתרבות היהודית, בימי בית המקדש בירושלים, העשן נכח בחלק בלתי נפרד בטקס שכלל הקרבת קורבנות ע”י הכהן הגדול, תפילה והקטרה של תערובת מיוחדת של צמחי מרפא שכללה בין היתר ציפורן, חלבנה, מור, לבונה, מלח, דבש ועוד… מספרים כי ריח הקטורת היה כל כך חזק עד שאפילו: “עזים שביריחו היו מתעטשים מריח הקטורת”.
בתרבות הערבית, מעבר לשימושים של טיהור בעזרת הקטרה של צמחים ושרפים, מנהג עתיק כלפי אורחים היה להציע להם עשן קטורת לפני שהם הולכים מהבית המארח על מנת לשאת עמם ברכה.
לסיכום, רפואת העשן היא אחד הכלים החזקים ביותר שניתנו לנו ע”י הבריאה. הצמחים החיים במחזוריות הטבעית מוכנים להעניק לנו מרפואתם כדי שנוכל להשתמש בעשן שלהם לתפילות ולניקוי. שריפת העשן והארומה שיוצאת מהעשבים והשרפים עוזרת לנו למקם את עצמנו במצב תודעה אחר וחדש ובכך להביא אותנו לתוך חלק עמוק יותר של עצמנו. העשן תומך בדרך שאנו עושות, חזרה אל עצמנו. הריח מעורר זיכרונות קדומים, מעורר את הנשמה ואת הפרקטיקות העתיקות שהשושלות הקדומות שלנו עסקו בהם. העשן וריחותיו יודעים להתמיר את האנרגיות לבקשתנו ולהביא להתחדשות בחיינו.
